<h1>יראים סימן ק'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
תשעה מהן שנינו בקדושין פ' האיש מקדש [נ"ו ב'] דתנן המקדש את האשה בערלה ובכלאי הכרם בשור הנסקל ועגלה ערופה בצפורי מצורע בשער נזיר בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת, לפי שכולן איסורי הנאה נינהו ואין בהן שוה פרוטה. ותנן בע"ז באין מעמידין [ע"ז כ"ט ע"ב] אלו דברים של גוים אסורים ואיסורן איסור הנאה יין נסך וע"ז.
<h2>דף נא:</h2>
רבותי פרשו העובד ע"ז מאהבה ומיראה, שזה שעבדה לא עבדה לשם אלהות אלא מיראת המלך, אעפ"י שנעבדה מכמה בני אדם לשם אלהות הואיל וזה עכשו שעבדה מיראה עבדה, אביי אמר חייב ורבא אמר פטור. ואי אפשר לפרש כך (דתנן) [דתניא] [שם ס' ב'] הפוער עצמו לפעור אע"ג דמתכון לביזויה והזורק אבן למרקוליס חייב ואע"ג דמיכון למירגמיה. ועוד אמרינן בע"ז יהרג ואל יעבור [ע"ד א'] וכך מוכחת סוגיא שהפירוש כמו שפרשתי, דמייתי עלה יכול אפילו נעבד כהמן דמיראה הוה פי' לא עבדו ולא השתחוה [לו] אדם בלבו לשם אלהות אלא מיראה.
